צביקה לביא
בן 30, נשוי באהבה לטליה ואבא מופלא לשקד, אמיתי ואביב.
גדל במושב כרמל, בוגר הישיבה התיכונית בקריית ארבע ומכינת בני דוד בעלי, התגייס לסיירת מטכ"ל, השלים את שירותו הצבאי במגלן והתמיד להגיע לכל מילואים. אחרי הצבא למד בישיבה לבוגרי צבא בעלי במשך חמש שנים במקביל ללימודי עבודה סוציאלית.
בשמחת תורה צביקה גויס, ולאחר אימונים, נכנסו להילחם בבית חאנון. לאחר עשרה ימים צביקה יצא הביתה לכמה ימים להשאיר לנו עוד זיכרונות יפים.
בז' כסליו, בבית להיאא, לאחר ימים של לחימה, צביקה נפצע קשה מאוד במהלך פשיטה על בית שנמצאו בו מנהרה ומשגרים. במשך שלושה שבועות, עטוף בתפילות של עם ישראל, הוא נלחם כמו אריה על חייו עד הנשימה האחרונה. בנר חמישי של חנוכה, זכינו ללוות אותו בתפילות ובשירים שאהב ולהיפרד ממנו בסבלנות ובעדינות שכל כך אפיינו אותו.
בשנתיים האחרונות לחייו צביקה עבד כעובד סוציאלי מסור בהוסטל של תחלואה כפולה שנקרא על שמו לאחר מותו "בית לביא".
צביקה היה שילוב מיוחד של לוחם במגלן, גבר חזק וחסון עם עובד סוציאלי קשוב ורגיש. עובד ה' בכל נשמתו ואוהב אדם בכל ליבו, חבר אהוב עם לב זהב וסבלנות אין קץ. צביקה האמין בהתקדמות, בעבודה פנימית מתמדת, אהב ונשם מוזיקה ופסנתר.
את השיר הזה היה שר בעיניים נוצצות לבנו אמיתי