בן 22 מעתניאל, שירת כמפקד מחלקה בגדוד צבר, חטיבת גבעתי. נפל בקרב בצפון רצועת עזה ביום ט"ז במרחשוון תשפ"ד 31.10.23 והועלה לדרגת סגן לאחר מותו.
פדיה היה מנהיג מלידה. לוחם אמיתי במשחקי פנטזיה. המציא אגדות שלמות וגרר אחריו את כולם לעולם שלו. הוא היה ילד שהביא כל-כך הרבה אור וצחוק ובלי סתירה היה רציני ומכוון מטרה בצורה מעוררת השתהות. לפעמים היה יושב עם עצמו והיה נראה כאילו מינימום עול העולם כולו יושב על כתפיו.
פדיה גדל ונקלע לסרט חייו. והפך מלוחם במשחקי פנטזיה ללוחם וגיבור של העולם האמיתי- כשפדיה היה בן 15 הוא, תהילה, אבא ואמא עברו פיגוע ירי. אבא לא שרד, אמא נפצעה פציעת ראש והוא ותהילה נפצעו גם הם. מאותו יום פדיה נלחם יום יום על חייו. נלחם להמשיך הלאה. נלחם להישאר בלימודים ולקום בבוקר נלחם להתגייס לצבא נלחם בשדים שאיש חוץ ממנו ומתהילה לא משערים לעצמם.
שנתיים ותשע אחרי אחינו שלומי נהרג בתפקיד מסווג במשרד ראש הממשלה ופדיה לקח פיקוד עם הלב העצום הכוחות והאהבה האין סופית שהיה לו לתת הפך לאח גדול ולאבא שני לילדים של שלומי. ואולי בעצם הפך לכזה לכל כך הרבה מאיתנו.
פדיה התגייס לסיירת גבעתי יצא לקורס מכי״ם ומיד אחריו לקורס קצינים. בבוקר ה7 באוקטובר הוקפץ לצפון ומשם עוד באותו לילה ירדו דרומה. פדיה נלחם עם חייליו כמ״מ בגדוד צבר שם הוצב לאחר הקורס קצינים ולאחר אימונים רבים שלושה שבועות לתוך המלחמה נכנס עם הצוות שלו כשהוא מוביל אחריו כח של 4,000 חיילים אל תוך האש. פדיה הפך מגיבור שלנו לגיבור של עם ואומה שלימה. בלתי אפשרי לתמצת את חייו של האח הדוד החבר הבן הנכד המפקד שהיה. הוא היה הכל בצורה הטובה ביותר.
אומרים במותם ציוו לנו חיים. פדיה עוד בחייו ציווה לנו חיים.