גדל בישוב טל מנשה, בן להוריו שירה וחיים, אח ליסכה, רעיה, מוריה, נעם ושי. בן 20 בנופלו.
כבר מגיל צעיר התאפיין במידת האמת ובעמידה על האמת גם אם היה משלם עליה מחירים. בכיתה י"א הוא עבר ללמוד בכפר הנוער "נווה שריה - ברוש הבקעה" ושם נפתחו בפניו עולמות חדשים של חברויות עמוקות, גילוי אחריות ומסירות, הסתכלות פנימית והקשבה לרצונות ולשאיפות ומעל הכל - מגמת הסוסים. הוא עשה את הכל בשקט שאיפיין אותו, שקט עמוק שחדר לכל פינה בלב. בברוש, עז התחבר לעוז שבו והביא את הכוחות הפנימיים שלו לידי ביטוי בגלוי. מגמת רכיבת הסוסים בברוש, הייתה עבור עז עוגן להתרעננות והתחזקות. בכל יציאה לחופשה, היה מקדיש יום אחד לנסיעה לברוש לביקור הצוות החינוכי ולרכיבה על הסוסים.
עז התגייס לגדוד 601 של ההנדסה הקרבית, כשהצטרף למפל"ג פלוגת "אדיר" נוצר קשר מיוחד בינו לבין המ"פ. בעקבות הקשר הזה, כשפרצה המלחמה, המ"פ מינה את עז לקשר האישי שלו. חבריו לפלוגה מספרים שהיה אחראי מאד במילוי המשימות, גם כשלאחרים כבר "לא היה כוח", הוא הקפיד על מקצועיות ועמידה על פרטים. כל זאת בנוסף על תפקידו כקשר מ"פ. בקרב החברים בבית, עז היה הדבק המאחד את החבורה. תמיד דאג להכניס למעגל גם את אלו שהיו ב"שוליים". סיפרו לנו כאלו שאם הוא לא היה במפגש, הם לא תמיד היו באים...
עז אהב לעמוד מול מראה, בין אם במסדרון בבית ובין אם במעלית, עושה פרצופים ו"שרירים", ואומר: "כמה יופי! מה עושים עם כל היופי הזה?". דוד של עז סיפר שבאחד האירועים הוא שאל אותו מה שלומו ועז ענה: "אני? אני בשלימות", תשובה שלא מאפיינת נער בגיל ההתבגרות. בדיעבד הבנו, שעז מימש את עצמו והגיע לשלימות ויופי פנימיים כך, שכאשר עמד מול הראי הבחין ביופי הזה, יופי פנימי של כוחות נפש שהצליח להביא לידי ביטוי בחייו - עם החברים, עם הפלוגה ועם המשפחה.