בבוקר 7 באוקטובר 2023 הוקפץ ניסים בשעות הבוקר המוקדמות מביתו במושב גילת.
ניסים היה בדרכו לשדרות בזמן ששמע בקשר המשטרתי קריאות של שוטרים רבים לעזרה בזירות לחימה שונות באופקים, בינהן קריאות על שוטרים הרוגים ופצועים רבים. ניסים קיבל החלטה עצמאית וביחד עם שוטר שלו שהיה איתו ברכב נסעו לזירת הלחימה בשכונת מישור הגפן באופקים.

ניסים ביחד עם כח משטרתי נוסף שאליו חבר, הגיעו אל זירת האירוע שבה חוליית מחבלים התבצרה בבית ובו בני ערובה.
ניסים והכח שאיתו נקלעו לקרב יריות קשה, במהלכו נורה ניסים ונהרג.
בקרב זה בלם הכח את חוליית המחבלים ומנע את התקדמותה אל עבר פגיעה באזרחים נוספים. בני הערובה חולצו מאוחר יותר על ידי כח של הימ"מ.

ניסים לחם והסתער ראשון, ללא ציוד מגן, בגבורתו הציל ניסים חיים רבים וביצע את שליחותו כפי שהאמין בה בלב שלם לאורך כל שירותו.

ניסים התגייס למג"ב ב 2012 ושירת במגוון תפקידים כלוחם וכמפקד. לאורך שירותו האמין באמונה שלמה בערכים של אהבת המדינה, שליחות, תרומה לזולת ורעות, ובכל הזדמנות שהייתה לו דאג לחנך ולהעביר ערכים אלה גם לפקודיו.

בכל מקום שאליו הגיע ניסים השאיר את חותמו, היכולת שלו לראות כל אדם, לדאוג לסובבים אותו , להיות מפקד מוערך ומצטיין לצד היכולת לבלות ולהנות עם החברים והמשפחה בכל הזדמנות היא משהו ייחודי שאין שני לו.
ניסים ידע להנות מכל דבר שעשה, תמיד עם חיוך על הפנים שמאיר כל מקום שאליו הגיע, תמיד בקלילות ובשמחה גדולה.

לצד הצטיינות מתמדת בשירותו ניסים תמיד דאג להשקיע זמן במשפחה, להיות דוד כיפי וקליל לאחייניו ותמיד להיות שם בשביל מה שצריך עבור כל המשפחה, הוא הכי קטן שלנו- בן אחרי שלוש בנות, הנסיך של הבית, גדל בתור צמר גפן וגדל להיות גבר ערכי, מצליח, רגיש אהוב ומפקד מהשורה הראשונה.

ניסים, בן 30 בנופלו,
בנם של אהובה ושמעון , האח הקטן של מורן, הדר ויעל, הגיס של צבי, שי ושמוליק, הדוד של נועם, שחר, עומר, איתי, אורי, דור, עידו ומאיה ואהבת החיים של ליאל.

בחרנו את השיר "תפילות" של תמר יהלומי, באופן כללי ניסים מאוד מאוד אהב את תמר יהלומי ואת השיר הזה ספציפית היה מקדיש לאהובתו ליאל בכל הזדמנות, במיוחד אהב את הקטע בשיר שאומר " ואנחנו גורל כבר נכתבנו מזמן בספרי השמיים".
לליאל וניסים היה סיפור אהבה מהאגדות. הם היו ביחד 7 שנים - נפרדו וחזרו והתגברו על המון משברים וקשיים בדרך והכל מתוך אמונה אמיתית באהבה היחודית והחד פעמית שלהם, היתה להם זוגיות שלמה ומלאה, מלאה בחוויות טובות, פרגון, צחוקים ושטויות שהם רק שלהם, הם היו מאורסים ותכננו את החתונה ואת החיים המשותפים.
ניסים אהב לצלם את עצמו שר את השיר הזה ולהקדיש אותו לליאל.
היום כשאנחנו רואים את הסרטונים האלה אנחנו מבינים יותר כמה שהאהבה שלהם היתה יחודית. ליאל תמיד היתה ותמיד תהיה חלק מהמשפחה , היא חלק מהלב שלנו ואנחנו אוהבים אותה כמו שניסים היה אוהב.