נוה גדל והתחנך בלוד, הדריך בבני עקיבא, התנדב בשמחה לילד והוביל פרויקטים התנדבותיים. הוא היה חכם וברוך כישרונות, איש ספר והגות, שטייל בכל פינה בארץ והיה קשור לשביליה ולשורשיה.
נוה היה מחובר למשפחה בעבותות אהבה, חבר נאמן ואיש שיחה. חייו היו מלאים ערכים ואמת, אומץ, שובבות, צחוקים ושמחת חיים.
נוה התגייס לסיירת מטכ"ל, שם בלטו תכונותיו המיוחדות בהן חברות, יצירתיות ונחישות. במאי 23' הוא סיים מסלול.
בבוקר שמחת תורה נוה יצא מהבית ויחד עם חבריו ליחידה, נסע לכיוון קיבוץ בארי. לאחר שעות של לחימה, הם הגיעו לקיבוץ. בשל היותו חובש, נוה שובץ לפינת פינוי הפצועים, אך הוא ביקש להתחלף ולהיכנס ללחימה. שם, בין בתי הקיבוץ, נפל בקרב.
המוסיקה תפסה מקום נכבד בחייו של נוה. הוא ניגן במשך שנים רבות בקלרינט, ולקח חלק בתזמורת הנוער העירונית. הוא גם פרט על פסנתר, וכשהיה מתיישב לברוא את צלילי המוסיקה, כל גופו היה חי את הנגינה. המוסיקה הייתה לו בית.
מידי יום שישי, סמוך לשקיעה נוה היה מנגן 'קבלת שבת' שהורכבה משירים ישראלים ויהודים. כך עשה בבית, במכינה הקדם צבאית וכשהתאפשר, גם בצבא.
היוצר מאיר אריאל היה אחד האהובים עליו והוא הירבה לנגן את 'מודה אני' שלו. מודה על הדברים הטובים והרעים והטובים שאירעו לו, ומקווה ויודע שיהיה לנו מטוב מטוב.