שורה מתוך קטע שכבש את ליבי , שכתב איתמר חבר של מרדכי מרובאית גדעון , 603:

״קדמון עלה לגדוד, בהתחלה לא הבנתי
מי זה הצעיר הזה שהולך שמח??״
המילים האלה משכו אותי בכנותן, אנשים עולים לגדוד שבוזים ועייפים, מי זה המוזר שהולך שמח?

אבל אחי היה כזה, לא משנה איפה זרקת אותו, החיוך לא ירד לו מהפנים. היתה לו שמחה וחיוך בכל מצב, הוא שמח בחלקו ולא התלונן מעולם, כל עוד יש לו איך לפעול ולתת מעצמו.
הוא חייך בטירונות והוא חייל בגדוד, הוא חייך בטקס סיום קורס קצינים אפילו שאמרו להם לא לחייך.
הוא חייך לפקודים שלו למרות הדיסטנס והוא חייך לנוכח כל משימה מתישה שקיבל.
הוא חייך בבית עם האחייניות והוא חייך בכל פעם שחבר דפק בדלת והעיר אותו.
היו לו שמחה וחיוך שגם אם נכבו בשעותיו האחרונות, עדיין כל מי שרואה אותם פשוט חייב לחייך גם הוא.
תחייכו❤️ לזכר מרדכי קדמון זל, סגן בהנדסה קרבית, חרבות ברזל.