בננו יונתן אלעזרי הי"ד.
כמעט בן עשרים בנופלו, גדל באלון שבות, נהרג בקרב גבורה בעיר אופקים בשבת שמחת תורה תשפ"ד.
אף שהיה רק טירון ביחידת "דובדבן" ואף שהיה ללא נשק - בהישמע הקרבות, יצא בריצה מהמכינה אותה כה אהב, מכינת "כאייל" בעיר אופקים בה התארח, חפן בידיו אבנים ורץ להציל את ישראל מיד צר.
בחתירה למגע יוצאת דופן וביוזמתיות גדולה השיג סכין מחייל והתנהל בתוך האירוע, בפינוי פצועים והגשת עזרה.
לאחר מכן השיג רובה שהיה של חייל שנפצע ונכנס לתוך זירת הלחימה כשהוא מצטרף לשני תושבי אופקים גיבורי ישראל, שחתרו למגע על מנת לנטרל את חוליית המחבלים.
בתוך הקרב, מטווח קצר, כשהוא על גג הבית, במגע אש עם המחבלים, נורה בחזהו וליבו הטוב הפסיק לפעום.
כפי שחי, כך נהרג ועלה בסערה השמיימה.
מצאו אותו על הגג עם סנדלי השורש האדומות, הכיפה החומה הגדולה והציצית, סכין בחגורתו, הנשק לידו, מסביבו תרמילים וחיוך על פניו.
חיוך זה שלא סר ממנו כל חייו, לא סר ממנו במהלך הקרב ואף בנפילתו לא פסק.
יהי זיכרו ברוך