נולד והתחנך בכפר סבא. מפקד פלוגה בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל, נפל בבוקר השבעה באוקטובר, כ"ב בתשרי תשפ"ד. טל הוזעק לדרום עם שבעה לוחמים, חבר לכוח מגלן. בכביש 232 ליד חץ שחור טל נתקל במארב מחבלים, הוא חתר למגע ובכך הציל את חיי לוחמיו. טל הותיר אחריו זוג הורים, שני אחים גדולים ושתי אחיות גדולות, עשרה אחיינים, שני גיסים וגיס, דודים, בני דודים וסבא בן 90. טל היה בן הזקונים המשותף, הדבק המשפחתי, מנהיג ערכי, איש חינוך, פסנתרן מחונן, ספורטאי, אוהב אדם ומוכשר בכל התחומים. בן 26 בנופלו.
מתוך דברים שכתב טל:
״אמרו לי – בוא תתגייס, כי זה מה שמצופה מאזרח וכמובן שאלך... כי ככה חינכו אותי, להגן על המדינה. אמרו לי - בוא רק לקרבי, כמו ישראלי, זה מסורת, כמו שצריך וכמובן שאלך... מוותר על נוחות, על הבית, על החיבוק החם של אמא, על הבירה ביום רביעי עם החברים , טובי בנינו משרתים כלוחמים - כך אמרו לי. והרגשתי גאווה. אמרו לי בוא תצא לקצונה, כדי לנצח במלחמה הבאה וכמובן שאצא... כי שליחות. כי תורי. כי אני יכול. כי אין לנו ארץ אחרת. ממני תראו וכך תעשו - כך כתוב על הקיר בבהד 1. דוגמה אישית. אמרו לי- בוא תמשיך בצבא כמ״פ וכמובן שאמשיך... כי צריך להגן על בית, להוביל לוחמים אחריי, לחנך לערכים, לנצח. יאמרו לי בוא תכנס לעזה - וכמובן שאלך...כי זה תפקידי, כי לשם כך התגייסתי. להלחם ולפקד ביום פקודה, להוביל, למסור את נפשי אם צריך.״
אחד השירים שטל נהג לשתף את חייליו בתום מסע היה 'ארצנו הקטנטונת'.