גדל בבנימין, בן לנגה ויצחק, אח לדוד, משה ונעמה. הראל התגייס למילואים ב7.10 ושירת בחיל רגלים. נפל בקרב בי"ז טבת התשפ"ד בגיל 33. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
הראל היה כוכב מאיר באור יקרות, תלמיד מוכשר, שהפך ללוחם אמיץ ומפקד מסור. אך מעבר למדִים ולתפקידים - פעמה בו נשמה יהודית עמוקה. בכל מעשיו, מעליות להר הבית ועד חילוץ בנות ישראל במסירות נפש עילאית - בער בו להט של שליחות קדושה.
כששמע את קריאת הקרב במלחמת חרבות ברזל - זינק הראל לחזית בלב שלם. הוא נלחם כאריה, מוכן למסור נפשו עבור עמו ומולדתו האהובים.
אך בתוך לבו הלוחם פיעמה גם נימה עדינה ומלאת רגש ורוך. הפיוט "ארץ הקדושה" היה נר לרגליו, מנגינה שליוותה אותו מילדות ועד תוככי שדה הקרב. קולו הרך ששר את מילות הפיוט, ובפריטתו העדינה במיתרי הגיטרה - היה כתפילה חרישית לאדמה האהובה.
הראל היה שילוב נדיר של עוצמה וחמלה, של גבורה ורגישות. הוא חי חיים מלאי משמעות, והותיר אחריו מורשת של אהבה צרופה לארצו, עמו ותורה.
בעלייתו לגנזי מרומים, והוא בן ג"ל שנים - עלה הראל בסערה השמיימה, כשקולו עודנו מהדהד בשירת "ארץ הקדושה". זכרו וערכיו ימשיכו להאיר את דרכנו, כמגדלור של אמונה, אהבה וגבורה.