סמ"ר הַלל סולומון הי"ד
הַלל גדל בעיר דימונה, שירת כנגביסט חוד בגדוד צבר שבחטיבת גבעתי.
הַלל נולד בנר שני של חג החנוכה והביא איתו אור ושמחה אל תוך המשפחה.
הוא היה ילד צנוע וענו שטובת האחר תמיד הייתה לנגד עיניו. קראו לו משכין שלום כי הוא תמיד חיבר ואיחד בין כולם, בסביבתו אין דבר כזה שמישהו נשאר לבד.
הלל ידע לתמוך, לעודד ולהרים את כולם.
הוא תמיד שאף להתקדם ולהשתפר, לא נתן לשום אתגר לעצור בעדו והצטיין בכל דבר שעשה.
במהלך שירותו הקרבי הלל הפגין מעבר לכוח הפיזי גם כוחות מנטליים עצומים. עשה מעל ומעבר למוטל עליו כדי לעזור לכולם ותמיד עם חיוך על הפנים.

ב7.10 הלל יצא מהבית ללא היסוס כי ההגנה על העם והמדינה הייתה לנגד עיניו.
כבר באותו היום נכנס לכפר עזה ונלחם מול מאות מחבלים במשך 3 ימים ללא מנוחה.
הלל נכנס לעזה בתחילת התמרון הקרקעי במטרה להשיב את החטופים ובאמונה שלמה בקב"ה.
הוא נלחם למען המדינה שאהב ונפל בקרב בצפון רצועת עזה באסון הנמר ביום ט"ז במרחשוון התשפ"ד, והותיר אחריו הורים ו4 אחיות.
הלל היה אדם עם שמחת חיים, אהבה עצומה וערכי נתינה ללא תנאים כי מבחינתו "קודם כולם ואחר כך אני" וזה חותמו הנצחי שהשאיר אחריו.
הלל מאוד אהב מוזיקה ובכל מקום ידע להרים את מצב הרוח ואחד השירים שהלל שמע הרבה בתקופה האחרונה היה "משהו אמיתי בעיניים".