דניאל (יעקב) בן הרוש

נולד ברמת השרון אך היה בן בית ברעננה, חיספין, כוכב יאיר, בית זית ואלון (וגם באלפים הצרפתים). נשוי להדר ואבא ליובל.
לחם בגדוד 6551 בעוצבת "חצי האש". נפל בקרב בצפון רצועת עזה בגיל 31.
דניאל היה לב מהלך. הוא אהב לטייל, לגלוש, לבנות בעץ, לנגן בגיטרה, לשיר ולרקוד, לנווט ולמצוא פינות חמד בארץ, לאכול טוב, לטייל בעולם, ולשבת עם חברים סביב המדורה. היתה לו התלהבות מדבקת כזאת, יכולת הקשבה ובעיקר- חיבוק דוב יחיד ומיוחד שנתן לכל אחד את התחושה שהוא רצוי ושיש לו מקום בעולם.
דניאל אהב הרבה אמנים וסגנונות מוזיקליים. הוא לא שמע רדיו כברירת מחדל אלא השקיע בפלייליסטים וחיפש כל הזמן לחדש ולמצוא דברים שיתפסו לו את האוזן. החל מקטעים אינסטרומנטליים של מארק אליהו, קול גלגל של אברהם טל (שגם השמענו בהלוויה שלו), סטינג שהוא אהב בילדות, ורחוב האגס 1 של אהוד בנאי שנוגן אצלנו קבוע בכניסת שבת. בשביל דניאל המוזיקה הייתה תפילה. זה מה שפתח לו את הנשמה ואיפשר לו להתחבר לעצמו, לטבע, למחשבות ולהרהורים, לאהבה כלפי הסובבים אותו, לעצמו, ובכלל לחיים.
הביצוע המשותף של אביתר בנאי ורביד פלוטניק ל"הריני" ריגש אותו והוא כתב עליו בכמה הזדמנויות:
"כשהבית מדרש נפגש עם הדת הפלורנטינית.
כשהכיפה נפגשת עם הקעקועים.
כשרביד נפגש עם אביתר.
כשהלב נפגש עם הלב. שם, בדיוק שם אלוהים נמצא!
לקראת סוף השיר אלוהים מופיע בהרמוניה של שני היוצרים האלה והלב פשוט מקבל איזה פעימת יתר לא ברורה, חץ ישר לתוך הלב."