דובי
לוחם שלדג, בן 32, בנם של מאיר ז"ל וחיה כוגן, אח לשבעה אחים ואחיות, נשוי לשקד ואבא לשלושה בנים. הוזנק בשמחת תורה מהגולן, מקום מגוריו הטרי לקרב בבארי.


בתעשייה האווירית בה רק החל לעבוד, נשאו אליו עיניים כאל מהנדס מוכשר עם יכולת וחשיבה הנדסית יצירתית ויוצאת דופן. דובי אהב ליצור, לדמיין, לתכנן ולקדם.
שאף להקשיב לאדם שמולו באופן מלא ובענווה על מנת 'להיכנס לנעליים' של האחר, ולהיות מוכן להבין לעומק ולקבל ללא חשש גם אפשרות לשינוי בעמדותיו שלו. בתקופה האחרונה, היה מדבר הרבה על המצב בעם והסביר לפי השקפת עולמו, כי עם מאוחד, משמעותו אינה דווקא עם אחיד, וכי נחוצים כל גווני העם, עם הדעות השונות והמנוגדות המביאות את הכלל לאיזונים נכונים, אשר יוצרים ביחד את ההרמוניה הישראלית והלאומית.
דובי היה מלא הומור ואופטימיות, וחיוך היה נסוך על פניו תדיר. בעל ידי זהב ואמן בחסד. עניו וצנוע.
נפל בעת פעולה מיוחדת בעומק רצועת עזה בכ"ה בחשון תשפ״ד.
יהי זכרו ברוך.