גבריאל גדל ביקיר ולמד במכינה בעלי. שירת בסיירת צנחנים כלוחם, כמפקד וכקצין מוערך. התחתן עם יובל, וכשהשתחרר חזר לישיבה לבוגר"צ לארבע שנים בהן נולדו ילדיו, צור ורווה.
גבריאל היה פשוט ועניו באופן מיוחד, ועם זאת, היה מלא בכוחות ובעוצמה - לעשות, לתרום, לרוץ ולטייל בכל הארץ. חייל מצטיין ומפקד נערץ. בשקט ובעוצמה.
חבר טוב שנמצא תמיד לעזרה ולשיחה. איש תורה. חי את תורת הגאולה ומסור ללימודה. בלילותיו במלחמה היה לומד בקביעות בספריו. תמיד זכר לאן אנו שייכים ומכח מה פועלים.
איש משפחה מופתי ומסור לאשתו ולילדיו, לאימו ולאחיותיו.
בשמחת תורה גבריאל היה חולה מאוד. בכל זאת קפץ עם צוותו והם לחמו בגבורה בבארי. גבריאל שמר על רוחם ועל כוחם להמשיך בלחימה חודשים ארוכים.
ב-כ' בשבט, 'צוות שושני' (זה היה כינויו) סרק מבנה כדי לפתוח ציר לשיירות צה"ל. גבריאל צעד ראשון ובכניסה לחדר בקומה העליונה נפל מצרור של מחבלים שהסתתרו שם. המחבלים חוסלו והשיירות ניצלו ממארב קטלני.
כחצי שנה לאחר נפילתו, נולדה ביתו השלישית, רז אביה.
שנזכה להמשיך בדרכו וללמוד ממידותיו.