אורי נולד וגדל בקרית ארבע, המשיך לישיבה התיכונית בדימונה וכן לגבוהה..
בצבא סיים מסלול ביחידת אגוז, יצא לקורס קצינים וקיבל תפקיד כמ״מ בגדוד 51 בגולני.
לאורי היה חשוב להגיע דווקא לגדודים, רצה להתחבר למגוון הרחב של עמ״י.
במהלך חייו אורי בנה לעצמו חזון ודרך חיים ששילבו אהבת התורה,הארץ והעם.
היו לו חלומות רבים שידע להגשים, אחד מחלומותיו היה בניית המעיין הסמוך לשכונת גבעת גל.
אורי ישב ותכנן ביחד עם בני הנוער, גייסו תרומות ועבדו ימים ולילות על מנת ליישב עוד מקום בארץ ישראל.
בשירותו הצבאי, במהלך הקורס קצינים כתב-
״ בבסיס החיים שלי, האמונה שלי אני מאמין בכלליות. הכוונה לזה שכל מעשה, פעולה דרך המטרה צריכה להיות הכלל, כלל זה יכול להיות מהעולם כולו דרך העם שלי ועד לחבר קרוב אח או בת זוג.
לפני שהתגייסתי שאלתי את עצמי מה עם ישראל הכי צריך ממני עכשיו? והיו לי 3 תשובות לשאלה הזאת :
1.להקים משפחה בריאה גדולה וחזקה.
2. להוביל/לקחת חלק בפרויקט התישבותי משמעותי.
3. להוביל /לקחת חלק בחיזוק צה"ל גם כי הוא כוח המגן שלנו במדינה וגם כי הוא צבא העם.״
בחייו אנו רואים שאורי הצליח להגשים זאת.
אורי נישא למרים וזכה להרחיב את משפחתו, לפני כשנה, בנו רועי נולד.
במקביל לתפקידו הצבאי חלם על הקמת נקודה התיישבותית בנגב והחל לעבוד על כך..
אחד התכונות הבולטות אצל אורי זה הנתינה, אורי נתן בלי גבול לכל אחד.
אם זה כזוג נשוי, כאבא לבן, כדוד לאחיינים וכקצין לחייליו..
אחד הדברים הראשונים שאורי אמר לי כשקיבל את המחלקה שלו- ״חוץ מרועי, יש לנו עוד 21 ילדים..״ וכך היה, כל יציאה של אורי לבית (אחרי שבועיים שסגר) היינו יוצאים ביחד לביקורי בית אצל החיילים, היה לאורי מאוד חשוב לדעת מה הרקע שעומד מאחורי כל חייל ואיך יכול לעזור לו.
אורי היה דמות משמעותית עבור חייליו שדרש מאוד ולא וויתר אך עשה זאת מתוך דאגה ואמונה עבור חייליו, הוא האמין בהם וראה את הפוטנציאל הגדול שלהם, ואכן הוכיחו זאת ביום שמחת תורה בקרב גבורה.
את אורי תמיד אפשר היה לפגוש עם מאור פנים, חיוך מאוזן לאוזן שלא יורד.. ולא היה אפשר שלא להידבק בחיוך.
אורי האמין בטוב, וכך גם אנחנו צריכים להמשיך..
לבחור בטוב! וגם כשקשה לזכור שיום אחד יגיע האור הגדול.
״הטוב ינצח! תמיד הטוב ניצח!״