נולד בבאר שבע להוריו ציון וחוה. אח לשירה, ישי וצור.
אורי התחנך ולמד בישיבה תיכונית 'בית יהודה' כפר מימון. בישיבה הגבוהה למד בישיבת איתמר ושמח על הזכות להיות וללמוד במקום שמחנך לאהבת התורה, אהבת עמ"י וארץ ישראל. אורי התגייס לצה"ל במסגרת ה"הסדר" ושירת בחטיבת הנח"ל, גדוד 'שחם' 931.
אורי אהב לנגן, לשיר ולפייט. אהב את האחיינים שלו בכל ליבו! את הבית, והמשפחה. היה מהמובילים והמשמעותיים בין החברים, בשקט ובשנינות המיוחדת שהייתה רק לו. החברים מספרים שהוא היה 'הדבק' בין החברים, זה שחיבר בין כל הקבוצות והסגנונות-
סיפרו שרק אם הוא היה מארגן את ה'יציאה' בסופ'ש אז הם היו נפגשים. אורי חי את החיים, היה שמח מאוד ושימח אחרים. אחד החברים מהמחלקה מאור שניאור סיפר: "במסדרון נצרים כשהייתי גמור, לא נתן לי לשבת ולהתמרמר, קפץ עליי עם איזמן ושרנו 'יודו לה' חסדו', או שכפה עליי איזה ריקוד.. איך הוא אמר לי 'קמתי חסידי היום'...."
אורי לחם והגן על המולדת מתוך הבנת חשיבות המשימה. מתחילת מלחמת חרבות ברזל אורי נלחם עם חבריו ליחידה בגבורה בערים ושכונות בעזה, רפיח, ג'באליה, נוסיראת וזייתון. כחלק מתכנית צה''ל לשליטה בציר פילדלפי והעיר רפיח, הגדוד קיבל משימה לטיהור השטח, השמדת האויב וחשיפת מערכת הפירים שלו. באחד הבתים שנכבשו נחשף פיר מרכזי. הכוח החל לנתק מגע, כאשר החוליה של אורי נותרה לחפות על שאר חברי המחלקה. בשלב זה הופעל מטען רב עוצמה על הכוח מתוך הפיר. אורי הי''ד נפגע ונהרג במקום, ומספר חיילים נפצעו.
בבית, גדלנו על הפיוטים מבית אבא. אבא היה לוקח אותנו עוד כשהיינו קטנים לבית כנסת ׳עדס׳ בשכונת ׳נחלאות׳ בירושלים, היינו צועדים לפנות בוקר ומתענגים על רוח השירה והפיוטים. אורי אהב מאוד לפייט, ולשיר. ובשבתות בצבא, החברים סיפרו כי הוביל את השירה של הפיוט ׳בתי צאי׳ והיה חלק מהותי מהרוח ומהאווירה.